אנחנו על המפה

אנחנו על המפה

CPSJOBS

אם
היה מקצוע ששנאתי בתיכון והייתי צריך להשלים אותו לאחר מכן במכינה, כמו כולם- כי
בייננו גם מי שהיה זכאי לבגרות מלאה בזמן הלימודים בתיכון כשהוא היה צעיר בגיל
הטיפש עשרה, כן גם הם, היו צריכים לשפר אחרי הצבא, או בזמן הצבא, את הציונים שלהם
בבגרות, אז מה שיוצא בסופו של דבר שאם אתה בקטע של ללמוד במוסד אקדמי כזה או אחר,
אתה תצטרך להשלים בגרויות או לפחות לשפר אותן. אני לא מדבר על פסיכומטרי שזה משהו
אחר, זה טורף את הקלפים לגמרי, פסיכומטרי לא אהבתי ללמוד בכלל, ואני גם לא רוצה
לדבר על הציון שקיבלתי, עשיתי פעמיים, וזה הספיק לי, לא אהבתי את תקופת הלימודים
בפסיכומטרי, כמו שלא אהבתי את תקופת הלימודים בתיכון, מצד שני מי כן אהב. בכל מקרה
אני עדיין מדבר בשם עצמי, לימודים זה לא בשבילי, אני עכשיו לומד תואר כדי להגיד
שאני עושה תואר. מקצוע נוסף ששנאתי ולא ממש אהבתי כל כך, היה גיאוגרפיה, ונוסיף
לזה גם את לימודי של"ח שזה אומר ידיעת הארץ, אין לי מושג מה הראשי תיבות של
זה בכלל, אני רק יודע שזה אהבת הארץ, ומה שלא אהבתי היה כל ההתעסקות במפות וכל
הגרפים האלה וניתוח עומק ורוחב, טופוגרפיה, וכל המפות שולחן האלה למיניהם. בכלל לא
אהבתי את הטיולים של תקופת הלימודים בתיכון, כל הטיולים הארוכים האלה שהולכים בהם
הרבה, כאילו לראות את הנוף, לפעמים זה היה נראה לי מיותר כל הסיפור הזה. אני זוכר
שפעם אחת, באחד מהטיולים של של"ח, לקחו אותנו בפעם הראשונה לאיזה מקום, שזה
בעצם פארק כזה ענק שלא נגמר, האמת שזה התחיל עוד בעיר, באזור עירוני, והוביל לפארק
שהיה צמוד אליו, אין לי מושג ואני גם לא זוכר איפה זה היה, אני רק זוכר שהביאו לנו
מפה כזאת מאולתרת, חילקו אותנו לקבוצות, עם מפת הסתרים הזאת ואמרו לנו לכו ותמצאו
את המטמון שמסומן באיקס על המפה, מה נראה לכם? לשלוח קבוצה של ילדים בני 14 ללכת
לחפש מטמון על המפה? מה שקרה בסוף זה שהלכנו לאיבוד בשטח ורק בערב מצאו אותנו..

טיפשים בדיעבד

טיפשים בדיעבד

, http://www.a-one.co.il/%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9_%D7%9E%D7%AA%D7%9E%D7%97%D7%94.html

השבוע
קראתי בעיתון על חבורה של נערים שנסעו על כביש בדרך לאיזה מסיבה ובתוך האוטו,
בגילופין או שלא בגילופין, הסיפור הזה לא היה כל כך ברור בכתבה, ובתוך האוטו הם
עשו ביניהם איזה משחק והתחילו להתמסר עם איזה בקבוק או איזה חפץ לא ברור, וזרקו
אותו אחד על השני, חבורה של נערים, ילדים, צעירים שרק עכשיו קיבלו רישיון, עוד
לומדים בתחילת כיתה י"ב, התחיל לשחק משחקים בתוך האוטו ולהשתטות כמו חבורה של
ילדים מפגרים וחסרי אחריות שלא למדו כלום בחיים, כנראה. . מה שהם לא שמו לב זה
לבחורה על הכביש שעברה באותם רגעים שטותיים, הבחורה הזאת, מסתבר, כי היא הייתה
בדרך לבית של בעלה לעתיד לעשות שם את ארוחת הערב של יום שישי עם בעלה לעתיד ועם
חמה וחמותה וכל המשפחה שלהם לעתיד. אותה בחורה נדרסה והופקרה לדמם למוות. תאונה של
פגע וברח שכמו גדעה משפחה שלמה עכשיו, למרות שלא התחתנו עדיין ולא תכננו להביא
ילד. אך מקרה כזה, שכנראה עוד יחזור על עצמו לצערי- למה אנשים פה בארץ לא למדו
מטעויות של אחרים. מקרה כזה מכיל בתוכו אנשים שיכלו להיות בפוטנציה שלהם משפחה-
אנחנו מדברים על זוג צעיר שעוד לא הספיק ללמוד משהו בחיים על זוגיות ואהבה לא
ממומשת. לצערי המשפחות שלהם לא יזכו לראות את הפרחים שלהם נובטים, לא יזכו לראות
המשך, לפחות לא מהצד של הכלה. וחבל ועצוב לי לשמוע על אותם חברה צעירים ובכלל על
כאלה שמשתכרים ועולים לכביש, או סתם כאלה שמתנהגים באופן פזיז, כאלה שלא למדו
מטעויות של אחרים, כאלה שלא לומדים כלום מהחיים- מבחינתם, החיים יעברו לידם והם לא
יתייחסו כי באותו רגע של שטות וחוסר אחריות לא באמת אכפת להם מהזולת, ונראה לי שגם
לא מעצמם לאותו רגע טיפשי. אותו רגע שבחלקיק שלו קוטל בנאדם על הכביש ושולח למשפחה
שלו תנחומים. אנשים לא לומדים מטעויות. אנשים לא לומדים שהחיים האלה הם שבריריים
ורגעיים, ומה שהכי גרוע זה שהם גם לא רוצים ללמוד ולהקשיב..

תלמד לך תיהיה גנרל

תלמד לך תיהיה גנרל

כששואלים
אותי כל פעם לשלומי או מה הסטאטוס הנוכחי שלי אני אומר בקלות ראש ובניד קל שכרגע
אני בלימודים לומד במשרה מלאה, סטודנט לכלכלה באוניברסיטת חיפה, ושאין לי זמן
כרגע, לא לעצמי ולא לעבודה בפרט. אני חושב שהסטאטוס הזה של להיות סטודנט ובלימודים
הוא עוד מסגרת בחיים שמרשה לנו להיות חופשיים, גם אם אנחנו באמת כבולים מבחינה
כספית ופיזית. כלומר המצב של תקופת הלימודים, בעיני, מקביל לתקופה שהייתי בצבא,
בלי קשר שגם שם הייתי במסגרת לימודית של השלמת בגרויות, אבל בתקופה ההיא הייתי דיי
חופשי ומנותק מכבלי המוסד והמצפון שטמונים בי ומעיקים עליי בשגרת החיים. התקופה
הזאת של לא להיות חייב דבר לאף אחד, כמובן שהייתי מחויב לצבא ולמדינה, אבל רמת
החיים היא כזאת שהיא לא מפריעה לאף אחד, כמו עכשיו בתקופה של הלימודים שבה אני
סטודנט עני ומרוד חי מהיד אל הפה, אני לא מעז לקחת שקל מההורים שלי, הלוא הם
הספונסרים של הלימודים האלה. אני חושב שבלעדיהם לא הייתי הולך ללמודים.

כל
החיים שלנו הם מעבדה אחת שבה אנו לומדים את רזי החיים ולומדים איך לנתב את עצמנו
במעגל האינסופי הזה שנקרא חיים, כל ההתנהלות וההתעסקות הזאת ביום יום. כל תקופה
בחיים אנו עוברים מסכת כזו או אחרת של לימודים, בין אם אלה לימודים על החיים, מהי
חכמת החיים בכלל. ובין אם זה לימודים אקדמאיים שבהם אנו רוכשים השכלה למען עתיד
טוב יותר לנו ולמשפחה שלנו. לימודים אם כן הם דבר בלתי נמנע, נרצה או לא נרצה. בכל
מקרה אנחנו לא נתרצה – כי לימודים הם חיינו אבל לא בשבילנו.

אני
כרגע בתור סטודנט לכלכלה למשל לא יודע אם אני יעסוק בעתיד במקצוע שבחרתי, שאגב אני
לא יודע אם אני באמת שלם עם ההחלטה הזו של לימודי כלכלה. אולי אני אלך ללמוד מקצוע
אחר, אולי אני אלך ללמד בעצמי. אולי בסלידתי מלימודים אלך ואטיף לאחרים ללמוד
במקום שבו אני כשלתי ואכזבתי את עצמי, מה שבטוח שהילדים שלי יילמדו.